12 שנה חלפו מאז שבעל בית המרזח הקטן נאלץ לעזוב את ביתו. לאחר שהוא צבר חוב גדול לפריץ המקומי, הכריח אותו הפריץ לנדוד כדי לחפש עבודה נוספת ולשלם את חובו. במהלך השנים הוא לימד ילדים יהודיים ברחבי המדינה; במאמצים רבים הוא הצליח לקבץ סכום של תשע מאות רובלים. כעת הוא היה מוכן לשוב לביתו, לשלם את חובו ובמותר הכסף להתפרנס בכבוד.

אך בטרם ישוב הביתה, הוא עשה את דרכו אל רבו, רבי לוי יצחק מברדיצ'וב. הצדיק קיבל את פניו בחום, אך לפתע הרצין ואמר:

"אם תרצה, אוכל לתת לך שלוש עצות. אך כל עצה תעלה לך כסף רב. עבור העצה הראשונה יהיה עליך לשלם שלוש מאות רובלים."

המלמד המסכן עמד ולא ידע מה לעשות. מחד, היה זה סכום עצום עבורו הוא עמל שנים רבות כל-כך. אך האם לא נאמר כי התורה טובה מכל סחורה? הוא הניח את הכסף על השולחן.

"כאשר אדם לא יודע להיכן לפנות, עליו לפנות לימין" אמר הצדיק. "כעת, עבור העצה הבאה יהיה עליך לתת שוב שלוש מאות רובל."

החסיד עמד נדהם. מה משמעות עצה יקרה זו? אך דבריו של הרבי היו כפקודה עבורו. הוא הניח על השולחן שלוש מאות רובל נוספים.

"בעל זקן ואישה צעירה הרי זו חצי מיתה" אמר רבי לוי יצחק. "ואם ברצונך לשמוע את העצה השלישית, עליך לתת לי סכום זהה."

דבריו של הרבי שיתקו את החסיד. אחרי שנים של עמל ויגיעה, האם יוכל לשוב לביתו בידיים ריקות? הוא התגבר על הרעד בידיו ושפך את המטבעות מארנקו. לפתע הוא חש תחושה מוזרה של שביעות רצון. למרות הקושי, הוא הצליח לקיים את פקודתו של הרבי.

"זכור היטב, בני" אמר רבי לוי יצחק. "אל תאמין לשמועות; רק למה שתראה במו עיניך. זו עצתי האחרונה, וכעת לך לשלום."

החסיד הנבוך יצא והחל להסתובב ברחובות העיר, כשלפתע הוא שמע צעקה: "גנבים, גנבים! פרס גדול מובטח למי שיסייע ללכוד אותם! האם ראית להיכן הלכו הגנבים?" נשאל החסיד. הוא חשב לרגע ואז השיב: "הם הלכו ימינה!"

כמה שעות לאחר-מכן היו בידיו של החסיד שש מאות רובל, חלק מן הפרס על סיועו בלכידת הגנבים. שמח וטוב לב הוא החל לצעוד לעיירתו. הלילה ירד, והחסיד התדפק על דלתות אחד הפונדקים בדרך.

בעל הפונדק הזקן כבר עמד לפתוח בפניו את הדלת, כשלפתע צצה אישה צעירה. "אין לנו מקום, לך מכאן" היא אמרה בגסות.

"בעל זקן ואישה צעירה" הדהדו באוזניו דבריו של רבו. הוא החליט להעביר את הלילה בחצר הפונדק. באמצע הלילה הוא התעורר לקול כרכרה שנכנסה לחצר. שני אנשים יצאו ממנה כשאחד מהם אוחז סכין מנצנצת.

"רוצחים, רוצחים!" הוא החל לצעוק בקול. שכירי החרב נמלטו לתוך החשיכה, ובעל הפונדק הזקן העניק לו שלוש מאות רובל כתודה על כך שהוא הציל את חייו ממזימתה המרושעת של אשתו שביקשה להורגו ולקחת את כספו.

למחרת המשיך החסיד בדרכו. כשהגיע לעיירה לעת ערב, איש לא הכיר אותו. הוא התעניין אצל עוברי אורח לשלום משפחתו.

"בהחלט שאנו זוכרים את בעל בית המרזח, הוא היה אדם מאוד נחמד" אמר לו אחד, "אך למרבה הצער האישה נטתה מדרך הישר."

באותו הלילה עמד הבעל מחוץ לבית ועקב אחר הנעשה. לאורו החיוור של הירח הוא ראה אדם צעיר נכנס בחשאי לתוך הבית, יוצא משם לאחר שעות ספורות. ליבו היה שבור; כשהוא נדד בדרכים כדי לסייע למשפחתו, אשתו לא נותרה נאמנה. לולא דבריו של הרבי, הוא היה עוזב שוב את ביתו, הפעם לעולמים.

למחרת הוא שב אל הבית. כשהוא עמוס במתנות שונות הוא זכה לקבלת פנים חמה – בדיוק כפי שהוא דמיין. אך הפעם ליבו היה שבור לרסיסים.

בהזדמנות הראשונה כשהוא נותר עם אשתו בחדר הוא פנה אליה ואמר. "כל העיר מדברת... ראיתי במו עיניי..."

"עצור!" ביקשה אישתו. "האם שכחת את ילדנו הצעיר? האם לא שמת לב שהוא לא בבית? לפני שנים הפריץ לקח אותו כמשכון עבור חובנו. התחננתי ובכיתי לפניו אך ללא הועיל. תודה לא-ל, יש לנו ילד מיוחד. בכל לילה הוא מתגנב הביתה, אני מלמדת אותו תורה ומזכירה לו שהוא יהודי."

החסיד פרץ בבכי של שמחה. הוא השתאה לראות את הניסים שחולל רבו, והבין כי לו רבו לא היה דורש ממנו סכום גדול כל-כך, אולי הוא היה שוכח את עצותיו. אך הנס הגדול ביותר היה העובדה שהוא, יהודי פשוט, הצליח להתגבר על ספקותיו ולוותר על כל כספו – מה שהציל את חייו.