בכפר השוכן לא רחוק מקובנה שבלטביה חי פעם בעל פונדק ירא שמים. הייתה לו בת בשם שרה, שהייתה נערה יפהפייה. שרה לא הניחה לעצמה לסור מדרך הישר בשל יופייה אלא נשארה נערה צנועה ויראת שמים הנשמעת לדבר אביה ועוזרת לאמה בכל משק הבית.
יום אחד אירע שבנו הצעיר של אחד האצילים האמידים בסביבה עצר ליד הפונדק ונכנס ללגום כוסית. ברגע שנפלו עיניו על שרה הוא נמשך לאישה הצעירה ויפת התואר. הוא קרא לה להגיש לו כוסות משקה בזו אחר זו, וככל ששתה כך נתחבבה עליו שרה יותר. כשהיה שתוי למדי, שאל אותה, "האם תינשאי לי?"
שרה התעלמה מהצעת הנישואין שלו, אך כשהוא הוסיף לומר לה שהוא רציני, אמרה לו בנימוס אך בתקיפות שהיא יהודייה ואף פעם לא תינשא לגוי. הצעיר השיב לה שבכוונתו לשוב ולשאתה לאישה.
כאשר האדון הצעיר שב לביתו וסיפר לאביו על כוונתו להתחתן עם בתו של בעל הפונדק היהודי, האציל הקשיש בקושי האמין למשמע אוזניו. האב ניסה להניא את בנו מכוונתו, אך זה התעקש. האציל הקשיש, שפינק את בנו כל חייו ומילא את כל משאלותיו וגחמותיו, נכנע וויתר לו אף הפעם, אך בתנאי אחד: על הנערה להתנצר טרם נישואיה.
האיש הצעיר מיהר חזרה לפונדק כדי לספר לשרה את "החדשות הטובות", שאביו הסכים לנישואין. כמובן שישנו עניין פעוט אחד – התנאי שהיא תתנצר קודם כל – אך מרגע שתעשה כן, היא תחיה חיי עושר ומותרות.
שרה נבעתה למשמע הדברים. היא אמרה לאדון הצעיר שהיא לא תתחתן אתו אף פעם בכל נסיבות שהן, ויצאה מן החדר בריצה. היא החליטה לא לומר לאביה דבר, בתקווה שמדובר היה בשיגעון חולף.
אולם האציל הצעיר היה רגיל לקבל את כל מבוקשו. ואביו, אף שבתחילה התנגד להתאהבות הזו של בנו, נעלב עמוקות שנערה יהודייה ענייה מסרבת להצעת נישואין מצד אציל עשיר ויפה תואר! האציל הקשיש ישב על שולחנו וכתב לבעל הפונדק מכתב ובו הוא מביע את זעזועו מן העובדה שאחרי שבנו הסכים בחסדו להתחתן עם בתו ולרוממה ממעמדה הנחות, הייתה ליהודי החוצפה לסרב, ובסוף המכתב עמד על כך שהאב יסכים ל"זיווג" הזה.
האציל הצעיר רץ בלוית כמה מחבריו להביא את המכתב. בעודם בדרך, פרצה סערת גשמים כבירה והם עצרו בפונדק הסמוך ביותר. משנכנסו פנימה החלו בני החבורה הרהבתנית לשתות ושתו לחיי האדון הצעיר. "שתה", הם אמרו לו. "ברגע שתתחתן עם הנערה היהודייה הנאה תצטרך להתנהג יפה...", וכולם פרצו בצחוק רם.
איש מבוגר ישב בשקט בפינה כפוף מעל ספר. היה זה רבי יוסף, המלמד (מורה יהודי) של שני בניו של בעל הפונדק. אוזניו קלטו את להגם הרעשני של בני החבורה והוא שמע כיצד הם מזכירים את שרה, בתו של בעל הפונדק השכן. הוא הקשיב בתשומת לב כשהאציל הצעיר הקריא את המכתב מאביו לאביה של שרה.
לאחר זמן קצר נפל האציל הצעיר לתרדמה מרוב משקה. כשראה זאת, סגר רבי יוסף את ספרו ונסע מהר לכפר השכן, שם סיפר מיד למשפחתה של שרה על המצב.
"רבי יוסף", קרא אביה של שרה, "מה נעשה? הם מסוגלים בהחלט לשאתה מכאן בכוח".
"שרה צריכה להתחתן מיד. אסור להפסיד אף רגע", אמר רבי יוסף.
"אבל עם מי היא תלך לחופה? בכפר אין אף בחור יהודי בגיל המתאים לנישואין", קבל בעל הפונדק.
"במקרה זה, ישנו אני", אמר המורה. "אינני איש צעיר, אני אלמן, ולשרה מגיע מישהו ראוי יותר. אבל אני מוכן להיות החתן. כמובן, ברגע שתחלוף הסכנה, נלך לבית הדין הרבני בקובנה ונסדר גירושין כדת וכדין".
בעל הפונדק היסס, אך שרה בעצמה קיבלה מיד את התוכנית. "רבי יוסף מסכן את חייו למעננו", היא אמרה, "אך אין דרך אחרת. אסור לנו להפסיד זמן".
עוד באותו לילה התאסף בחיפזון מנין יהודים ואורגנה חופה לנישואין המוזרים ביותר בדברי ימי הכפר: ה"מלמד" בעל הזקן הלבן התחתן עם בתו הצעירה והיפה של בעל הפונדק.
כאשר רכבו האדון הצעיר עם בני לווייתו והגיעו לפונדק, נדהמו למצוא עצמם בלבה של מסיבת החתונה.
"איזה אורחים חביבים!" קרא בעל הפונדק לבאים והזמין אותם להרים כוסית לחיי הזוג הצעיר. האדון הצעיר היה המום. הוא בא מאוחר מדי. שרה כבר הייתה נשואה. הוא וחבריו מיהרו ויצאו משם.
רבי יוסף קם על רגליו. "ידידיי", הוא אמר, "עלינו באמת להכיר תודה לקב"ה על גאולה נפלאה זו. חגגנו את החתונה כדי להציל את שרה מאסון. כעת שהסכנה חלפה אני מוכן לארגן גירושין כדי ששרה תהיה שוב חופשייה להתחתן עם בחיר לבה".
בעל הפונדק הודה לרבי יוסף על מסירותו והודה לאורחים על עזרתם. "ובכן, בתי, הסירי את ההינומה שלך. אנו הולכים לבית הדין הרבני", הוא אמר לשרה.
"אני מוכנה לצאת לעיר עם בעלי הטרי, אך לא למטרת גירושין", השיבה שרה. "אלוקים הביאנו יחדיו ועשה אותנו בעל ואישה. אני בטוחה שהנישואין הללו נעשו בשמים. לא יכולתי לבחור לי בן-זוג יותר מסור ונאמן, שסיכון את חייו כדי להצילנו מגורל גרוע ממוות..."
בשנה הבאה בורכו רבי יוסף ושרה בבן שלו הם קראו אריה לייב. אביו של לייב לא חי זמן רב כדי ליהנות מן האוצר הצעיר, והייתה זו שרה שגידלה וחינכה את הילד. בבגרותו הוא הפך מפורסם כצדיק גדול ועושה-פלאים, ונודע כרבי לייב שרה'ס, כך נקרא על שם אמו יראת השמים, שרה. רבי לייב נהג תכופות לספר את סיפורם של נישואי הוריו, בציינו את אמו כדוגמא ליכולתו של אדם יהודי לעמוד בפני המבחנים הקשים ביותר ולהקריב קורבנות גדולים למען אמונתו.
כתוב תגובה