בס"ד. ש"פ האזינו, שבת שובה ה'תש"מ*

שובה ישראל עד ה' אלקיך1, וידוע בזה דיוק רבותינו נשיאינו מהו אומרו עד הוי' אלקיך דלכאורה הול"ל להוי' אלקיך2. וגם מה שנקט ב' השמות הוי' ואלקיך3. ובפרט שאומר כאן שובה ישראל, דשם ישראל מתאר מדריגה הנעלית שבישראל, דבני ישראל נחלקים בכלל לב' מדריגות יעקב וישראל, ושם ישראל הוא ע"ש כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל4, שמזה מובן שמדבר כאן בענין שלימות התשובה5. וכמובן גם ממה שההפטורה דשבת תשובה היא שובה ישראל, שהתשובה דשבת תשובה היא דרגא נעלית בתשובה עילאה. דהנה שבת אותיות תשב היא בחי' תשובה עילאה6, ובתשובה עילאה גופא [שיש בה כמה דרגות] היא תשובה נעלית שהרי צ"ל כל ימיו (גם בימי החול) בתשובה עילאה7, שמזה מובן, ששבת היא דרגא נעלית בתשובה עילאה גופא. ובפרט בשבת תשובה שמתקן ומעלה את כל שבתות השנה [כמבואר בכתבי האריז"ל8 בענין ז' הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים שיש בהם כל ז' ימי השבוע, שביום הראשון בשבוע שבימים אלו מתקנים ומעלים את ימי ראשון דכל השנה, ועד"ז ביום ב' וכו', ובשבת תשובה מתקנים ומעלים את השבתות דכל השנה], כי התשובה דשבת תשובה היא נעלית גם מהתשובה דכל שבתות השנה, ותשובה זו היא בדוגמת יום הכפורים9 דכתיב בי'10 כי ביום הזה יכפר עליכם גו' לפני הוי' תטהרו, לפני הוי' דוקא למעלה משם הוי'11, ועוד יותר מזה אומר יכפר עליכם סתם מאן דלית לי' שם ידיעא ולא אתפס בשם כו'12, ולמה אומר כאן עד הוי' אלקיך.

ב) וידוע הביאור בזה13, דמ"ש שובה ישראל עד הוי' אלקיך הוא ענין יחוד הוי' ואלקים כמ"ש14 וידעת גו' הוי' הוא האלקים, שהיא ידיעה נעלית ביותר, כמבואר בזהר15. ולכן אומר שובה ישראל עד הוי' אלקיך כי ענין התשובה שייך לידיעה זו כמ"ש16 (גבי ענין התשובה שהי' בהר הכרמל) ויאמרו הוי' הוא האלקים הוי' הוא האלקים. וכפל הוי' הוא האלקים הוי' הוא האלקים ב' פעמים לפי שע"י עבודת התשובה, שהיא למעלה מעבודת הצדיקים, נמשך ענין הוי' הוא האלקים ב' פעמים. וכדאיתא במדרש17 נאמר בסיני18 אנכי ה' אלקיך בכרמל יאמר כפול ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים, ומבואר בלקו"ת19 שבסיני היו ישראל בדרגת צדיקים, וע"י עבודת הצדיקים (תומ"צ) נמשך ענין הוי' הוא האלקים פעם אחת, משא"כ בהר הכרמל ע"י התשובה המשיכו הוי' הוא האלקים ב' פעמים. והוא ע"ד מה שבמ"ת כתיב אנכי ה' אלקיך, אנכי פעם אחת, משא"כ גבי תשובה כתיב20 אנכי אנכי הוא גו' למעני גו', אנכי ב' פעמים, לפי שע"י העבודה דתומ"צ נמשך בחי' אנכי פעם אחת, משא"כ ההמשכה שע"י עבודת התשובה היא למעלה יותר מההמשכה שע"י העבודה דתומ"צ21. דזהו ג"כ מ"ש אנכי אנכי הוא גו' למעני ותרגם בדיל שמי, עד בחי' שמו הגדול22, ולמעלה יותר בחי' הי' הוא ושמו בלבד, לפני הצמצום.

ג) והענין הוא, הנה בהוי' הוא האלקים יש ב' פירושים וענינים23. הא' שגם הצמצום דאלקים הוא הוי'. דהנה הוי' הוא לשון מהוה24, דכל ההתהוות היא משם הוי', אלא שבכדי שתהי' ההתהוות בפועל בבחי' יש ודבר נפרד, הנה זהו ע"י שם אלקים שהוא מעלים ומסתיר על שם הוי', כמ"ש25 כי שמש ומגן הוי' אלקים. וזהו הוי' הוא האלקים, דהגם שההתהוות בפועל ובגילוי היא משם אלקים כמ"ש26 בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ול"ב פעמים אלקים נאמר במעשה בראשית27, שמצד זה נעשה העולם ליש ודבר נפרד, הנה ע"ז בא הציווי וידעת גו' כי הוי' הוא האלקים, שגם שם אלקים המצמצם ומעלים הוא הוי', דהוי' ואלקים כולא חד, ולכן באמת (כמו שהוא לגבי הקב"ה) אינו מסתיר כלל28, וע"י העבודה דתומ"צ ממשיכים גילוי שם הוי' בעולם. דזהו מ"ש אשר ברא אלקים לעשות29, לעשות לתקן30, שצריך לתקן את ההסתר דשם אלקים ולהמשיך גילוי שם הוי' בעולם, כמ"ש (לאח"ז31) ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, שנזכר כאן גם שם הוי'. כי ע"י עבודת האדם, לעבדה ולשמרה (תורה ומצוות32) נמשך גילוי שם הוי' בעולם, ונעשה אלה תולדות השמים והארץ גו'31, תולדות מלא33, ועד לאלה תולדות פרץ, תולדות מלא34, שהוא למעלה יותר גם מאלה תולדות השמים והארץ, כי ע"י העבודה דתומ"צ פורצים את כל ההעלמות וההסתרים דשם אלקים, ועושים דירה לו ית' בתחתונים. וענין הב' בהוי' הוא האלקים הוא, שגם שם הוי' (כמו שהוא למעלה מהתלבשות בשם אלקים) הוא רק בחי' אלקים וצמצום לגבי עצמותו ומהותו ית' כביכול, וכמ"ש35 אני הוי' הוא שמי שבחינת הוי' אינו אלא שם, זיו והארה בלבד, שהוא צמצום רב ועצום לגבי אור א"ס ב"ה עצמו כביכול.

ד) והנה שני ענינים אלו נמשכים ע"י ב' העבודות דצדיקים ובעלי תשובה. דכאשר האדם הוא באופן דהאלקים עשה את האדם ישר36 הנה ע"י עבודתו בתורה ומצוות הוא ממשיך הגילוי דשם הוי' בשם אלקים (ענין הא' בהוי' הוא האלקים), כנ"ל (ס"ג). אבל כשחטא ופגם והעביר את הדרך א"א לו להמשיך מבחי' הוי' (מאחר שפגם בשם הוי'), וצריך להמשיך מבחי' שלמעלה משם הוי'37. והמשכה זו היא ע"י עבודת התשובה. כי כל הענינים שלמעלה נמשכים ע"י עבודה דוקא. וגם המשכת אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות שאין אתערותא דלתתא מגעת שם, אינה שורה ומתגלה (בבחי' פנימיות) אלא כשיש שלימות במעשה התחתונים38, דקוב"ה לא שריא אלא באתר שלים39. והמשכה זו (דאוא"ס שלמעלה מהשתלשלות) היא ע"י העבודה דלמעלה מהשתלשלות (שבאדם), עבודת התשובה. דכאשר עושה תשובה ובפרט כזו שזדונות נעשו לו כזכיות40, שהיא תשובה מאהבה מעומקא דלבא באהבה רבה כמבואר בתניא41, הנה עי"ז הוא מעורר מבחי' שלמעלה משם הוי', שלגבי' גם הוי' כאלקים יחשב, ענין הב' בהוי' הוא האלקים. [וזוהי המעלה שבתשובה כפשוטה על התשובה דשבת אותיות תשב, כי התשובה (והעלי') דשבת אותיות תשב היא רק ענין ויכל אלקים42, שכלתה מדת הצמצום וההסתר דשם אלקים ונמשך התגלות שם הוי'43, אבל בכדי לעורר מבחי' שלמעלה משם הוי', הנה זה נעשה ע"י תשובה כפשוטה, ובפרט ע"י תשובה כזו שזדונות נעשו לו כזכיות, כי ע"י בירור והפיכת הזדונות נעשה יתרון האור. ובמכ"ש ממה דאיתא בזהר44 שענין מ"ת נעשה דוקא ע"י הודאת יתרו עתה ידעתי כי גדול הוי' מכל האלקים45, אף שבמ"ת נאמר אנכי (רק) פעם אחת, עאכו"כ ענין אנכי אנכי ב' פעמים, שהמשכתו היא ע"י בירור והפיכת החושך דוקא. וע"ד המבואר בתניא46 שתכלית השלימות שיהי' בימות המשיח, דירה לו ית' בתחתונים, תלוי (בעיקר) במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות דוקא]. ולאחרי ההתעוררות שלמעלה מהוי' (ע"י התשובה) צריך להמשיך47 מלמעלה למטה בבחי' הוי' לשון מהוה, ועד לבחי' הוי' כמו שהוא מתלבש בשם אלקים, ענין הא' בהוי' הוא האלקים. וזהו מה שבתשובה נאמר ב' פעמים הוי' הוא האלקים, שבתחלה הוא ענין העלי' מלמטה למעלה עד שלגבי' הוי' כאלקים יחשב (פירוש הב' בהוי' הוא האלקים), ואח"כ ההמשכה מלמעלה למטה בהוי' לשון מהוה, וכמו שמתלבש בשם אלקים (פירוש הא' בהוי' הוא האלקים) שמזה נעשה ההתהוות בפועל, בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ26, ולא רק ההמשכה בע"ס (כפירוש הזהר48 שבראשית גו' קאי על הע"ס), אלא גם בהשמים והארץ וכל צבאיהם כפשוטם.

ה) וזהו ג"כ ב' הענינים49 שבתקיעת שופר (שרומז לענין התשובה50), מה שקול השופר הוא קלא פנימאה (בחי' פנימיות הלב) וביחד עם זה צריך לתקוע בשופר גשמי דוקא, כי בראש השנה חוזרים כל הדברים לקדמותם, וע"י השופר מעוררים המשכה חדשה מהעצמות. ששופר הוא בחינת בינה שהיא למעלה מהשתלשלות, בחינת רצון שלמעלה גם מבחינת בינה, ולמעלה יותר המשכה חדשה מפנימיות ועצמות ב"ה, ומשם נמשך בבחי' פנימיות הרצון, בפנימיות בינה וכו' עד בבחי' פנימיות העולמות, ומזה נמשך אח"כ גם בחיצוניות העולמות, כמבואר בסידור51 בד"ה להבין ענין תק"ש ע"פ כוונת הבעש"ט ז"ל. ולכן יש בשופר ב' ענינים הנ"ל, ע"י קלא פנימאה שבשופר, בחי' פנימיות הלב, מעוררים בעצמות, וע"י התקיעה בשופר גשמי, ובשופר של בהמה דוקא, ויתירה מזו שקרן השופר צריך להיות תלוש (ולא מחובר להבהמה), בחי' דומם, עי"ז ממשיכים למטה בעשי' עד לבחי' דומם. וכמו שאומרים בתפלת ראש השנה וידע כל פעול כי אתה פעלתו, שגם בעשי' (כדאיתא בכתבי האריז"ל52 שכל פעול קאי על עולם העשי'), וגם הדומם שבעשי', ידע כי אתה פעלתו.

ו) וזהו שובה ישראל עד הוי' אלקיך, עד לשון נצחיות53, שענין הנצחיות שייך בגדר הזמן דוקא (דמה שלמעלה מגדר הזמן הוא למעלה אפילו מהי' הוה ויהי' כאחד54), אלא שבגדר הזמן הוא בבחי' נצחיות. ולכן עד היא בבחי' מלכות, שהיא55 בבחי' וגדר הזמן53. וישראל הוא בחי' ז"א. ופירוש שובה ישראל עד הוי' אלקיך, שצריך להשיב ישראל עד שתהי' המלכות באופן דעד ובחינות ישראל ובחי' עד (ז"א ומלכות, בחינות ההשתלשלות) להוי' אלקיך, היינו לעצמות אוא"ס שלגבי' הוי' כאלקים יחשב56, ומשם צריך להמשיך בבחי' הוי' אלקיך, הוי' לשון מהוה ובזה גופא כמו שמתלבש בשם אלקים, ונעשה אלקיך כחך וחיותך. וזהו ג"כ מה שאומרים בנעילת יום הכפורים ז' פעמים הוי' הוא האלקים, כי בעשרת ימי תשובה גופא [שאז התשובה היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד57] עיקר התשובה הוא ביום הכפורים, כמ"ש הרמב"ם58 יום הכפורים הוא זמן התשובה לכל כו' והוא קץ מחילה וסליחה לישראל כו', וביום הכפורים גופא עיקר התשובה הוא בתפלת נעילה (גמר היום) שאז הוא נעילת שערים ונמצאים ישראל ומלכא בלחודוהי59, לכן אומרים אז ז' פעמים הוי' הוא האלקים, שיש בזה ב' ענינים הנ"ל. ענין העלי' (מלמטלמ"ע) בעצמות אוא"ס, וכידוע דענין הוי' הוא האלקים (שאומרים בנעילת יום הכפורים) הוא מה שז"א (הוי') בעלותו לעתיקא כאלקים יחשב60, וענין ההמשכה מלמעלה למטה (בהוי' לשון מהוה ועד כמו שמתלבש בשם אלקים), דזהו מה שאומרים זה ז' פעמים בכדי להמשיך בבחי' ז"ת. וי"ל דזהו ג"כ מה שאומרים אז שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד פעם אחת ובשכמל"ו ג' פעמים והוי' הוא האלקים ז' פעמים, שמע ישראל גו' פעם אחת הו"ע העלי' מלמטה למעלה61 ובשכמל"ו62 ג' פעמים והוי' הוא האלקים ז"פ הו"ע ההמשכה מלמעלה למטה בכל הע"ס (ג' מוחין וז' מדות).

ז) ויש לקשר זה עם הכתוב וביום שמחתכם גו' ותקעתם בחצוצרות גו'63, וידועה תורת הרב המגיד64 שתי חצוצרות שתי חצאי צורות, ומבואר בהמאמר65 דענין שתי חצאי צורות הוא בבחי' הגילויים (צורה מורה על גילוי), ששם שייך לומר שהקב"ה וכנסת ישראל הם שתי חצאי צורות שמשלימות זא"ז. משא"כ בעצמות, ישראל וקוב"ה הם חד ממש (ואין שייך לומר שהם ב' חצאים). וכמו"כ הוא גם בענין שתי חצאי צורות שבנשמה66, חלק הנשמה שלמעלה ראש שבנשמה וחלק הנשמה שבגוף (בחי' נר"נ) רגל שבנשמה, שזהו דוקא בבחי' הגילויים שבנשמה, דגם ראש שבנשמה הוא עד בחי' חי' שיש לה שייכות לבחי' רגל שבנשמה (נשמה שבגוף), שלכן נקראת בשם מזל לפי שהיא מזלת ומטפת להארת הנשמה המלובשת בגוף. משא"כ בחי' יחידה ובפרט עצם הנשמה, עם היותה כוללת את כל הכחות ולמעלה יותר נושאת את כל הכחות, היא למעלה מבחי' מקור ושייכות לבחי' הגילויים, והיא (דוקא67) נמצאת בכל הבחינות דנשמה68, עד בבחי' עקב שבה, וגם בבחי' עקב שבגוף, וגם בד' אמות (שמחוץ לגוף האדם)69, שלכן ד' אמותיו של אדם קונות לו70, כמבואר בכ"מ71, וזוהי המעלה דשופר על חצוצרות, כמרז"ל72 שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר, כי העבודה דשופר היא בעצם הנשמה שהיא חד ממש עם העצמות, למעלה73 מענין שתי חצאי צורות.

ח) וזהו ג"כ שופר מאריך, דענין האריכות הוא הן למעלה והן למטה, כי העבודה דשופר מגעת בהעצם (בעצם הנשמה ובעצמותו ית') שלמעלה מכל הגילויים (אריכות למעלה), שהוא נמצא כנ"ל גם בהעקב (אריכות למטה), ועי"ז נשלמה הכוונה דדירה לו ית' בתחתונים, בב' הענינים, לו לעצמותו ובתחתונים. אלא שצריך גם לבחי' הגילויים, וכמו בדירת מלך בו"ד שצ"ל (נוסף על העיקר, דירה לעצמות המלך) דירה נאה וכלים נאים, לכן צ"ל גם חצוצרות, ומצד החביבות שבזה נשמעים ב' הקולות (חצוצרות ושופר)74, אבל מצות היום בשופר, לפי שעיקר העבודה בראש השנה הוא העבודה שמצד עצם הנשמה שהיא חד עם העצמות.

ט) וזהו מה שבעשרת ימי תשובה (עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים) מפטירים שובה ישראל עד הוי' אלקיך, כי ימים אלו שבין ראש השנה ליום הכפורים הם בדוגמת ראש השנה ויום הכפורים. ולכן כמו שראש השנה הוא בחי' ראש שממנו נמשך החיות לכל ימי השנה וגם אח"כ ההנהגה בכל ימי השנה היא כפי אופן ההנהגה וההחלטה דראש השנה (כמבואר בארוכה בעטרת ראש בראשו), ועד"ז הוא גם יום הכפורים שנקרא ג"כ בשם ראש השנה75 ולא עוד אלא שיום הכפורים הוא בחי' נשמה ופנימיות76, עד"ז גם בהז' ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים שהם בחי' ראש שמהם נמשך על כל ימי השנה. וע"ד דאיתא בכתבי האריז"ל (כנ"ל ס"א), י"ל עד"ז77 שמיום הראשון דשבוע שבז' ימים אלו נמשך על כל יום ראשון שבמשך השנה, ומיום שני דז' ימים אלו על כל יום שני וכו', ומשבת תשובה על כל שבתות השנה. ולכן בדוגמת שני הענינים דהעלאה והמשכה בשופר דראש השנה ובאמירת ז"פ הוי' הוא האלקים בנעילת יוכ"פ, עד"ז הוא בהתשובה בימי התשובה שביניהם [ובפרט בשבת תשובה, הראש דכל שבתות השנה, שבת אותיות תשב], שיש בה ב' ענינים אלו. ולכן אומרים אז שובה ישראל עד הוי' אלקיך, שכולל ב' הענינים, העלי' דבחי' ישראל (ז"א) ובחי' עד (מלכות) לבחי' הוי' אלקיך היינו לעצמות אוא"ס שלגבי' הוי' כאלקים יחשב, ואח"כ ההמשכה מעצמות אוא"ס לבחי' הוי' אלקיך היינו לבחי' הוי' כמו שנעשה אלקיך כחך וחיותך. וכל זה נעשה ע"י שובה סתם, התשובה שמצד עצם הנשמה, און דער קער פון יחידה [ומזה נמשך תשובה בבחי' ישראל ראש שבנשמה ועד רגל שבנשמה], ועי"ז נעשה הפדי' מהגלות, גאולה הפרטית78 ואח"כ גם גאולה הכללית בביאת משיח צדקנו שאתא לאתבא צדיקייא בתיובתא79, שגם זה שייך לבחי' יחידה כידוע שמשיח הוא בחי' יחידה80, שיהי' פדה בשלום נפשי גו' פדאני לי ולבני מבין האומות81, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש ובעגלא דידן.